Strategy/Wikimedia movement/2017/Uzo Iweala, Nigerian author, interviewed by Zack McCune, June 14, 2017/he
תמלול חלקי של הסרטון
ד"ר אוזו איוואלה: אבל אני גם חושב שבתוך כך, כשאתה מתחיל לדבר על דרכים חדשות בהם אנשים ניגשים לידע, עם, למשל, תמונות אינסטגרם, וידאו, אחד מהדברים שעלו באחת הארוחות שהיו לנו - ואני חושב שזה היה אחת הנקודות שכולם עצרנו לחשוב, וואו, זה מדהים - היה, כאשר אתה חושב על מה היה פריבילגי במודל הישן, בין אם מדובר בנוסח הכתוב, התוכן הכתוב, זה מאומת על ידי מספר מקורות, אבל בסביבות שבהן אנשים לא בהכרח מתמודדים עם זה.
שוב, צריך לשכוח מאוריינות דיגיטלית, אתה מדבר רק על אוריינות כללית, שם הרבה היסטוריה, או הרבה סיפורים, נעשים בעל פה, נכון? אז בניגריה, יש לנו הרבה מידע היסטורי שאולי לא ניתן לאמת, זה לא רשום כי זו היסטוריה בעל פה. דוגמה אישית, אני יכול לדבר על הרקע שלי, על השושלת שלי. אנחנו יכולים לעקוב אחורה אולי עד המאה ה-14, אבל אף אחד לא היה מאמין כי ההתחלה של זה היא בסביבות שנת 1800, כאשר הבריטים נכנסו והחלו לתעד באמצעות טקסטים כתובים. אבל הסיפורים מתחילים הרבה, הרבה לפני.
אז אחד מהדברים שעלו הוא שאנשים רוצים להיות מסוגלים לתעד את זה, והם רוצים שיהיו להם מקורות מהימנים עבור המידע הזה. אבל איך אתה עושה את זה אם הפורטל שבו אתה משתמש לא יקבל את האופן שבו אתה היית עושה את זה? האם יש דרכים להסתגל לזה?
אם סרטוני וידאו הופכים להיות דבר גדול, האם יש דרך לוודא את האמינות של הסרטונים? אם סיפור סיפורים בעל פה, או היסטוריה שבעל-פה, היא דרך לתעד אירוע היסטורי - לדוגמה הקמתה של בנין, או אפילו לפני כן, את עלייתה של לאגוס כעיר - האם יש דרך לספר את זה, וזה יהיה חלק ממאגר מידע רחב יותר שאולי יסונכרן? ואז אתה יכול לשלב כמה צורות חדשות כאלו. אתה יכול לשלב משהו על וידאו ולהפיץ אותו החוצה, על גבי רשתות חברתיות בהם אנשים משתמשים.
ואני חושב שזו היה תובנה מעניינת באמת שעלתה, שאנשים רוצים לשלב את הנוסחים החדשים. ואני חושב שזה היה באמת, לכל סביבה, אולי כאן, בסן פרנסיסקו, זה דבר אחר. אבל בלאגוס, ניגריה, אני לא יודע, בסלבדור וברזיל, אולי הגישה והפופולאריות גוברת אם אתה מרחיב את הנוסחים שאנשים יכולים להשתמש בהם כדי ליצור גישה.